IMG_3924.JPG

current exhibition.

19.5-18.6.22

נדודי עץ

אורנה מינץ

אוצרת: טל פרנקל אלרואי

פתיחה חגיגית יום חמישי 19.5.22 בשעה 20:00

אירועים בתערוכה
 

שיח גלריה עם האמנית יתקיים

ביום שבת 11.6 בשעה 11:30

 

"לדימוי פואטי פשוט אין תכנית. נחוצה לו רק תנועה אחת של הנשמה" גסטון בשלאר

האמנית אורנה מינץ מפסלת בעץ דימויים שמפציעים בנפשה ברגעי חלימה בהקיץ: חלוקי נחל עצומים, פרחים כבדים משוננים, עלי עשב ארוכים. צורות אורגניות וארכיטיפיות נטבעות בעץ מקומי שהיא אוספת מערימות גזם ובעצים מיובאים מארצות רחוקות. ההיכרות שלה עם החומר קרובה ואינטימית. היא נושמת עץ, יודעת את הסימנים והתנאים של כל סוג וסוג. היא מתנסה בחומר בגופה, בשריריה ובכפות ידיה, כשהיא נדרשת להפעיל מאמץ גדול או עדינות רבה. אורנה עובדת עם גזעי עץ גדולים ממידותיה. בהתחלה היא משתמשת בכלים כבדים כדי לנסר גושים גדולים, אחר כך חודרת לעץ עם משחזות וכרסמים, מעגלת ומעמיקה שיפולים, עוקבת אחרי קו מתפתל. באמצעות פצירות גסות ועדינות היא מלטשת ומגהצת את החומר עד שהוא חלק ונעים. בדומה למכחול בידי הצייר, כלי העבודה הם הרחבה של איברי הגוף שלה. הטכניקה משמשת את אורנה לא רק כאמצעי אלא כמהות של חשיפה. כמו בגישת הזן, היא מבקשת לחדור אל החומר, לראותו כאילו מבפנים. להכיר את העץ פירושו להיעשות לעץ, להיות עץ. בד בבד היא מטביעה בו את רשמי החלומות שלה, המתכנסים לתוך מקצב הנשימה של העבודה. כמו עץ בודד על אם הדרך (מוטיב עתיק בשירת יהדות מזרח אירופה), גושי העץ המפוסלים הם ביטוי של חלימה, געגוע אל הנודד ואל המתנועע. בסרט הווידאו שיצר רועי שלתיאל עבור התערוכה נחשפים הפסלים כחומר חיים שיש בו תנועה, תהודה, צל וזיכרון. מתוך כך מתעורר הרצון לגעת, ללטף את החומר הקשה שנדמה רך. טל פרנקל אלרואי

_DSC3173.JPG