תערוכת היחיד של יסמין ילון היא הצצה לתוך מרחב החשיבה החומרית שלה, שמתפתח ומתגבש בשנים האחרונות כמהלך מחקרי. בצמד המילים שמרכיבות את שם התערוכה 'יש רוח' טמון האבסורד, ה'אין' שילון מבקשת למוסס. הפער שהיא מבקשת לגשר עליו, הוא הסדק שבין הקיים - ה'ישנו', לבין הבלתי נתפס - ה'רוחני' והחולף. במקביל, נחשפת העמדה החומרית שלה המציעה לראות בפער שבין הפגום לשלם, אחיזת עיניים. בעבודות קודמות הציגה ילון מרחבי שקט שהשהייה בהם אפשרה לאחות את המציאות השבורה, בעבודה הזו היא מציגה דרך פעולה. 

בשונה מסימון מקום ששהייה בו מניעה שינוי, בתערוכה 'יש רוח' ילון מסמנת נתיב לשינוי. היא משרטטת מסלול שיטוט שמוביל אל מעבר לסף, במקום לנקוט בעמדה מוחלטת ולספק חוויה פסיבית היא מציעה תנועת חיפוש. 

השיטוט המנטלי בתערוכה מתרחש תוך כדי מעבר מחומרי אדמה אל הוויה מופשטת, מהארצי אל השמיימי ומהקיים אל מה שנתפס רק בתודעה. חוויה מתמשכת של היות* (being) לקראת מפגש לצלילי מלאכים. 

האמנות של ילון מחוברת לאירועים שמיקמו סדר עולמי חדש. היא מתמרנת מושגים שהתקבעו ככורח במציאות כמו כאוס, ארעיות וחוסר וודאות ומטמיעה אותם בפורצלן מוכתם, בקרעי נייר ובפנסי אור מגולפים. העקבות של כתמי המלח הכחולים, הקרעים והטופוגרפיות שנוצרו בגילוף מעידים על פעולות שלא מכוונות לארגן סדר צורני אלא לאפשר חישה חומרית. יסמין מייתרת ומקטינה את נוכחות המרכיבים הארציים. היא מדקקת פורצלן לשכבות שקופות ונימיות, מפרקת נייר לפיסות ומשילה משקל מנפחים של אור על ידי גריעת שכבות. ילון מצמצמת את החזות החומרית המוכרת ומעלימה אותה כדי להפוך את פני השטח לשוליים ולאיין את הגשמי למופשט. הגיוון באופני ההפחתה של האובייקטים מאפשר למבט לחדור דרכם ולזהות את הצליל שחבוי בהם. ההתמעטות בחומרי הבניין הפיזיות של העבודות מאפשרת לייתר אפילו את חוסר המשקל הנראה והמודע, לפרוש כנפיים ולשוטט, להיפרד מהקיים אל החולף, המלאכי.

עוצמת המהלך של יסמין ילון טמונה ביכולת שלה לתת ביטוי ייחודי לערכים כלל אנושיים. היא ממציאה דימוי למיתוס חוצה גבולות שהתפתח משחר התרבות, דימוי לכמיהה להבין את "מה שמעבר לקיום", דימוי למטאפורה של 'מפגש עם מלאך' ולהכרה בנשגב. ילון משתמשת בחומרים גולמיים, ראשוניים כדי להקים שער, גשר, "מרכבת-אש" או "סולם" שיכניסו את המבקרים אל התווך שבין מה שקיים לבין מה שאינו נתפס.  העבודה היא חזון אפוף באופטימיות שיש בו הסכמה להתמסר לשינוי, הסכמה להסס ולהימצא בין הזמנים בתנועת מטוטלת קבועה שכמעט אינה דועכת.

ההצבה של התערוכה מתפתחת מרחבת הכניסה אל אובייקט מרכזי שממוקם בצידו של החלל והיא מפרקת את המתח של המעבר ממקום למקום, כדי להדגיש את החתירה לשינוי וכדי להציב את הצופה בתווך של פלאים חומריים המגשרים בין הנמצא לבין מה שמעבר לו.

תערוכת היחיד הראשונה של יסמין היא שיקוף של המהות שמנחה אותה - הבחירה לזמן אפשרות אנושית למלא את העולם בחמלה.

זיויה קיי, מאי 2025

* מושג שטבע Gilles Deleuze