מרינה מוחין, בת 46, נולדה למשפחת אמנים וחיה בעיר חיפה.

מרינה מוחין נעה ביצירתה במתח בין שייכות לזרות, בין תחושת נחיתות והכרה. בעבודותיה היא בודקת את האמביוולנטיות הקיימת ברצון להשתייך לבין הנאמנות לעצמה וזהותה. מוחין שואלת שאלות קשות לגבי מה היא הישראליות אליה היא שואפת ומציגה מבטים שונים לאותה השאיפה.

המהלכים החושפניים המוצגים בעבודותיה לא ישאירו צופים אדישים.

"הנני נושאת בתוכי סיפור חיים המתאר מסע של חיפוש זהות ושייכות בתוך מרחב חברתי ורב תרבותי בישראל. עליתי לארץ לפני 31 שנים, בגיל 15, מטג'יקיסטן. נקלעתי למערבולת של תהפוכות תרבותיות וחברתיות. נתפסתי כ"רוסיה" -רוסיה איננה ארץ מולדתי. נאבקתי להגדיר מחדש את זהותי במקום שבו ההיסטוריה והתרבות שלי לא זכו להכרה מיידית.

התמודדות זו הביאה אותי לקחת בחירות משמעותיות אשר התוו את נתיב חיי: למדתי רק בישראל, נישאתי לישראלים מעדות שונות, והקדשתי שנים רבות להוראה בישראל. כל אלו בעודי מתמודדת עם דעות קדומות וסטיגמות  -"את טובה בציור כי את רוסיה" , "רוסיות טובות בטכני" , "מה, לוקחת מונית כשסיימת ניקיון?" "את מדברת עברית?" , "אני מבינה שקשה לך לדבר ולמצוא מלים מול הכיתה, את לא מפה..." תגובות אלו הדגישו את החשיבות שלי להגדיר לעצמי אותי ולהיאבק על הכרתי ושייכותי בחברה הישראלי- אני לא רוסיה!"

בתערוכה זו החליט מוחין  להתמקד ביצירה כביטוי עצמי אותנטי וכמחאה נגד הסטראוטיפים המוטלים עליה. התערוכה שהיא  מקיימת, מתמקדת בזהות כבחירה, מהווה אתגר לקונספציות קיימות על זהות ושייכות. באמצעותה, היא  שואלת עד כמה החברה הישראלית מאפשרת לה, לבטא את המורכבות שלה לקבל  אותה כחלק ממנה."מתי אקבל קרדיט על הישגי וכישרונותיי כישראלית ולא כרוסיה?" שואלת מרינה.

מסע זה אינו רק חיפוש אחר זהות אישית אלא גם תהליך של גילוי מחדש של המונח "ישראליות". הוא מאתגר את הגדרותיה המסורתיות ומציע פרשנות רחבה יותר, אחת שמתחשבת בגוונים הרבים של זהויות, תרבויות, וסיפורים אישיים שמרכיבים את החברה הישראלית. הטראומה הלאומית שאנו חווים כרגע כולנו- העלתה בה מחדש את הרצון לדבר ולכבד את הישראליות. עכשיו , יותר מתמיד היא חייבת להרגיש ישראלית.