הטכניקה משמשת את אורנה לא רק כאמצעי אלא כמהות של חשיפה. כמו בגישת הזן, היא מבקשת לחדור אל החומר, לראותו כאילו מבפנים. להכיר את העץ פירושו להיעשות לעץ, להיות עץ. בד בבד היא מטביעה בו את רשמי החלומות שלה, המתכנסים לתוך מקצב הנשימה של העבודה.